מה שצריך להיאמר

Njemački

Was gesagt werden muss

Warum schweige ich, verschweige zu lange,
was offensichtlich ist und in Planspielen
geübt wurde, an deren Ende als Überlebende
wir allenfalls Fußnoten sind.

Es ist das behauptete Recht auf den Erstschlag,
der das von einem Maulhelden unterjochte
und zum organisierten Jubel gelenkte
iranische Volk auslöschen könnte,
weil in dessen Machtbereich der Bau
einer Atombombe vermutet wird.

Doch warum untersage ich mir,
jenes andere Land beim Namen zu nennen,
in dem seit Jahren - wenn auch geheimgehalten -
ein wachsend nukleares Potential verfügbar
aber außer Kontrolle, weil keiner Prüfung
zugänglich ist?

Das allgemeine Verschweigen dieses Tatbestandes,
dem sich mein Schweigen untergeordnet hat,
empfinde ich als belastende Lüge
und Zwang, der Strafe in Aussicht stellt,
sobald er mißachtet wird;
das Verdikt "Antisemitismus" ist geläufig.

Jetzt aber, weil aus meinem Land,
das von ureigenen Verbrechen,
die ohne Vergleich sind,
Mal um Mal eingeholt und zur Rede gestellt wird,
wiederum und rein geschäftsmäßig, wenn auch
mit flinker Lippe als Wiedergutmachung deklariert,
ein weiteres U-Boot nach Israel
geliefert werden soll, dessen Spezialität
darin besteht, allesvernichtende Sprengköpfe
dorthin lenken zu können, wo die Existenz
einer einzigen Atombombe unbewiesen ist,
doch als Befürchtung von Beweiskraft sein will,
sage ich, was gesagt werden muß.

Warum aber schwieg ich bislang?
Weil ich meinte, meine Herkunft,
die von nie zu tilgendem Makel behaftet ist,
verbiete, diese Tatsache als ausgesprochene Wahrheit
dem Land Israel, dem ich verbunden bin
und bleiben will, zuzumuten.

Warum sage ich jetzt erst,
gealtert und mit letzter Tinte:
Die Atommacht Israel gefährdet
den ohnehin brüchigen Weltfrieden?
Weil gesagt werden muß,
was schon morgen zu spät sein könnte;
auch weil wir - als Deutsche belastet genug -
Zulieferer eines Verbrechens werden könnten,
das voraussehbar ist, weshalb unsere Mitschuld
durch keine der üblichen Ausreden
zu tilgen wäre.

Und zugegeben: ich schweige nicht mehr,
weil ich der Heuchelei des Westens
überdrüssig bin; zudem ist zu hoffen,
es mögen sich viele vom Schweigen befreien,
den Verursacher der erkennbaren Gefahr
zum Verzicht auf Gewalt auffordern und
gleichfalls darauf bestehen,
daß eine unbehinderte und permanente Kontrolle
des israelischen atomaren Potentials
und der iranischen Atomanlagen
durch eine internationale Instanz
von den Regierungen beider Länder zugelassen wird.

Nur so ist allen, den Israelis und Palästinensern,
mehr noch, allen Menschen, die in dieser
vom Wahn okkupierten Region
dicht bei dicht verfeindet leben
und letztlich auch uns zu helfen.

 Pokušajte poravnati
Hebrejski

מה שצריך להיאמר

למה אני שותק, שותק יותר מדי,
על מה שברור כבר ובמשחקי הדמיה
נוסה, שבסופם אנחנו כניצולים נותרים
במקרה הטוב הערות שוליים.

זוהי הזכות הנטענת על מכת המנע,
שעלולה למחוק את העם האיראני
המדוכא על-ידי מסית קולני וצווה להריע,
כי בתחום השליטה שלו משערים
שנבנית פצצת אטום.

אך למה אני אוסר על עצמי
לקרוא לארץ האחרת בשמה,
שבה כבר שנים – אם כי בסוד –
פוטנציאל גרעיני מוכן לשימוש והולך וגדל
אך מחוץ לכל פיקוח?

ההשתקה הכללית של העובדה הזו,
שמצווה עלי שתיקה,
רובצת עלי כשקר מרשיע
ולחץ, שבצידו עונש,
אם מפרים אותה;
פסק הדין "אנטישמיות" בפי כל.

אך עתה, כשמארצי שלי,
שבגלל פשעים שלה עצמה
שאין כדוגמתם,
ששוב ושוב דורשים את התנצלותה,
אמורים לספק,
כעסקה רגילה וחוזרת, אך עטופה
בלשון זריזה כפיצוי על עוולות הנאצים,
עוד צוללת לישראל,
שמיוחדת בכך, לנווט ראשי חץ משמידי כל
להיכן שפצצת אטום אחת ויחידה לא הוכחה,
אך בתור איום אמורה לשמש כראיה,
אני אומר, את מה שצריך להיאמר.

אך למה שתקתי כל-כך הרבה?
כי חשבתי, מוצאי, המזוהם
ברפש בל ימחה,
אוסר עלי להעמיד את
ארץ ישראל, אליה אני קשור
ורוצה להישאר קשור,
מול העובדה הזאת בתור אמת נאמרת.

למה אני אומר רק עכשיו,
בגיל מופלג ובדיו אחרונה:
מעצמת האטום ישראל
מסכנת את שלום העולם השביר ממילא?
כי מה שכבר מחר עלול להיות
מאוחר מדי, צריך להיאמר;
גם כי אנחנו – שכגרמנים רובץ עלינו עול מספיק כבד –
עלולים להפוך לספקים של פשע,
שניתן היה לצפות אותו, ולכן השותפות
שלנו לפשע זה לא תימחה על-ידי
התירוצים הרגילים.

ואני מודה: אני לא שותק יותר,
כי שבעתי מצביעות המערב;
ויש לקוות, שרבים יישתחררו מהשתיקה,
ויידרשו ממקור האיום הגלוי
לוותר על אלימות
וייתעקשו בו-בזמן על כך,
שפיקוח חופשי ותמידי
של פוטנציאל הגרעין של ישראל
ושל מתקני הגרעין האיראניים
על-ידי מוסד בינלאומי
ייתאפשר על-ידי ממשלות שתי המדינות.

רק כך ניתן לעזור לכולם, לישראלים ולפלסטינים,
ויותר מכך: לכל בני-האדם, החיים באזור ההוא
הכבוש על-ידי שיגעון, זה לצד זה,
אויבים,
ובסופו של דבר גם לנו.

Postavljeno od Michail u Uto, 10/04/2012 - 13:37
Autorovi komentari:

(Hebrew) Translated from German by Uri Shani

zahvaljeno 5 puta
KorisnikTime ago
petitbalperdu2 godine 32 tjedna
Gost zahvalio 4 puta
0
Vaš glas: Nema
Komentari