Solomon Ibn Gabirol - Mah Lach Yechida (מה לך יחידה) (영어 번역)

히브리어

Mah Lach Yechida (מה לך יחידה)

 
מַה לָּךְ יְחִידָה, תֵּשְׁבִי
דוּמָם כְּמֶלֶךְ בַּשְּׁבִי,
כַּנְפֵי רְנָנִים תֶּאְסְפִי
וּכְנַף יְגוֹנִים תִּסְחֲבִי?
כַּמָּה לְבָבֵךְ יֶאֱבַל,
כַּמָּה דְמָעוֹת תִּשְׁאֲבִי?
דָּבַקְתְּ בִּיגוֹן עַד אֲשֶׁר
קֶבֶר בְּתוֹכוֹ תַחְצְבִי.
דֹמִּי, יְחִידָתִי, לְאֵל,
דֹמִּי וְאַל תֵּעָצְבִי,
עִמְדִי וְצַפִּי עַד אֲשֶׁר
יַשְׁקִיף וְיֵרֶא יוֹשְׁבִי!
סִגְרִי דְלָתֵךְ בַּעֲדֵךְ,
עַד יַעֲבָר-זַעַם חֲבִי.
יֵקַל בְּעֵינַיִךְ מְאֹד,
אִם תִּצְמְאִי אוֹ תִרְעֲבִי,
יִרֶב שְׂכָרֵךְ עַד מְאֹד
וּבְאַחֲרִיתֵךְ תֵּיטְבִי.
הִנָּזְרִי מֵאַחֲרֵי
תֵבֵל וְאַל תִּתְעָרְבִי!
 
מַה לָּךְ אֲדָמָה בוֹגְדָה
תִּתְהַלְּכִי וּתְסוֹבֲבִי?
נַפְשִׁי בְּיָפְיֵךְ מָאֲסָה –
לַשָּׁוְא עָלַי תַּעְגְבִי,
אַל תִּתְּנִי, כִּי מָחֳרָת
תִּקְחִי אֶת אֲשֶׁר תִּתְּנַדְּבִי!
שׁוּבִי יְחִידָתִי, לְאֵל,
שׁוּבִי וְלִבֵּךְ שׁוֹבֲבִי,
הִתְחַנֲנִי אֵלָיו, וְגַם
דִּמְעָה לְפָנָיו שַׁאֲבִי,
אוּלַי יְצַו וִישַׁלְּחֵךְ
מִבּוֹר, אֲשֶׁר בּוֹ תִשְׁכְּבִי,
מִבֵּין אֲנָשִׁים בּוֹעֲרִים
שֶׁתִּשְׂנְאִי וּתְתַעֲבִי.
אִם תִּכְתְּבִי – לֹא יֵדְעוּ
אִם תִּמְחֲקִי אוֹ תִכְתְּבִי,
אִם תּאֹמְרִי – לֹא יֵדְעוּ
אִם תִּצְדְּקִי אוֹ תִכְזְבִי!
יוֹם תֵּצְאִי מֵהֶם – תְּנִי
תוֹדָה וְזֶבַח קָרְבִי,
יוֹם תֵּצְאִי לִרְאוֹת אֱנוֹשׁ,
אָז כֶּאֱנוֹשׁ תִּתְחַשְׁבִי.
 
קוּמִי, עֲנִיָּה סֹעֲרָה,
קוּמִי וְגַם הִתְיַצְּבִי,
קוּמִי וְגוּרִי בַּאֲשֶׁר
תִּוָּדְעִי, תִּנָּקְבִי.
קוּמִי וְשִׁכְחִי אָב וְאֵם,
צוּרֵךְ לְבַדּוֹ אֶהֱבִי,
קוּמִי וְרוּצִי אַחֲרָיו,
קַלָּה כְנֶשֶׁר אוֹ צְבִי.
אִם תִּמְצְאִי מָצוֹק וְצַּר –
אַל תִּפְחֲדִי, אַל תִּרְהֲבִי,
אִם תִּדְרְכִי עֵמֶק וְהַר,
אִם בָּמֳתֵי יָם תִּרְכְּבִי.
שִׂימִי סְפָרַד אַחֲרֵי
גֵוֵךְ וְאַל תִּתְעַכְּבִי,
עַד תִּדְרְכִי צֹעַן וְגַם
בָּבֶל וְאֶרֶץ הַצְּבִי –
שָׁם תִּדְרְכִי כָל עֹז, וְשָׁם
תִּנָּשְׂאִי, תִּשָׂגְבִי!
 
לָמָּה, עֲנִיָּה סֹעֲרָה,
תִּכְלִי וְלָמָּה תִדְאֲבִי?
הַעַל נְטֹשׁ עַמֵּךְ, וְאִם
עַל בֵּית מְגוּרֵךְ תִּדְאֲבִי?
שִׂימִי שְׁתֵּי אֵלֶּה לְמוּל
עֵינֵךְ – וְאָז לֹא תִכְאֲבִי:
כִּי צֵל אֱלוֹהַּ בַּעֲדֵךְ –
אִם תֵּלְכִי אוֹ תֵשְׁבִי,
כִּי גֵר אֲנִי נֶחְשָׁב, עֲדֵי
עַצְמִי בְקֶבֶר תִּרְקְבִי.
זִכְרִי שְׁלֹשָׁה נִתְּנוּ
לָגוּר, וּבָהֶם חַשְּׁבִי:
אֵיתָן וְאִישׁ תָּמִים וְצִיר
נָס מִפְּנֵי יַד אוֹיְבִי,
חָסוּ בְגָלוּתָם בְּשֵׁם
צוּר בָּעֲרָבוֹת רוֹכְבִי!
אֶרֶץ יְרִיבַי, אַחֲרַי
תּוּאַר בְּקִלְלַת בֶּן-לְבִי.
גָּפְרִית וְגַם מֶלַח וְאֵשׁ
תֹּאכַל יְבוּלָהּ בַּעֲבִי.
אִי-לָךְ אֶרֶץ שׁוֹרֲרַי,
יוֹם אַחֲרֵי תֵעָזְבִי!
אֵין לִי בְּקִרְבֵּךְ נַחֲלָה
אִם תֵּצְרִי אוֹ תִרְחֲבִי.
תַּאְוַת לְבָבִי לַנְּדוֹד –
עַד אָן וּמָתַי תִּקְרְבִי
הֵן בֵּין שְׁוָרִים נֶאֱסַר
לַהְפַה’ עַלַי מַא חַלַּבִי!
לַהְפַה’ עַלַי קַוְםִ גַ’דֻּו
לַם יַשְעַרֻו מַאְרַבִי,
לַהְפַה’ עַלַי מֻכְתִ’י בִהִם
וַעַלַי עַטִ’ים תַנַשֻּבִי,
לַהְפַה’ עַלַי זַמַאן אַבַי
קַד טַאלַ פִיהִ תַעַגֻּ’בִי,
לַהְפַה’ עַלַי סַקְעִ אלַּדִ’י
קַד צַ’אקַ פִיהִ מֻטְלִבִי,
בַקַיְתֻ פִיהִ מֻפְרִדַא
חַתַּי אסְתַבַדַּ תַגַרֻּבִי,
חַלַּ אלְגַ’פַא מַקַאלַתִי
אַללַּהֻ יַעְלַםֻ מַדְ’הַבִי!
 
투고자: SaintMark, 水, 03/01/2018 - 02:44
투고자 코멘트:

the original long version by medieval poet Solomon Ibn Gabirol

Align paragraphs
영어 번역

Wherefore, My Soul

Wherefore, my soul, do you now sit
As silent as a captive king,
Why fold your wings of joy,1
Why drag this wing of woes?
How long shall your heart mourn,
How long shall you draw tears?
You cling to grief as if
To hew a grave within.
Hush, my soul, by God, be still —
Be still, restrain your tears,
But stand and wait, look out ’til He
Who sits above looks down and sees!
Just close your door behind your back,
And hide until the anger’s passed.
‘Twould be so easy in your eyes;
If you should thirst or hunger,
Your reward will multiply,
And in the end you’ll prosper.
So shut yourself off from this world —
Don’t get yourself involved.
 
Wherefore, O traitorous Earth,
Do you strut about so wanton?
My soul’s revolted by your charms —
In vain you try to court me,
Don’t offer gifts, for by the morrow
You’ll take back all you’ve given!
Run back, my soul, to God,
Run back, and make your poor heart glad,
Before him plead your sorry case,
In his sight draw out a tear,
And perhaps he’ll cast you from this pit
In which you now reside,
Amongst these boorish fools
Whom you hate and so despise.
If you write — they cannot tell
If you’re writing or erasing;
If you speak — they cannot tell
If you’re right or if you’re lying!
The day you part from them
Give thanks and make an offering,
The day you witness worthy men,
Then count yourself among them.
 
Rise up, you poor and stormy thing,
Rise up and stand up firm,
Rise up, be wary how you’re seen,
And make yourself a name.
Forsake your father and your mother,
And love your Rock alone,
Rise up and in his footsteps run,
As fleet as hinds or hawks.
If you should find distress or strife —
Fear not, don’t storm against them,
If peaks or valleys you should stride,
Or ride the great waves of the sea.
Put Spain behind your back,
Set out and don’t delay,
‘Til you walk the earth of Babylon,
And Egypt and the Blessed Land —
There stride with all your strength,
There rise, be made sublime!
 
Why, you poor and stormy thing,
Do you fade away lamenting?
Because you left your people, or
Are you pining for your homeland?
Put these two things behind your eyes —
Then no longer will you ache:
For God’s own shadow covers you
Should you leave or should you settle,
For I’ll be thought a stranger
‘Til I’m rotting in my grave.
Remember, three were made to live
As strangers, think on them:
The Steadfast2 and the Honest3 and the Envoy;4
All had to flee the hands of foes,
And shelter in their flight they found
In God, the Rider on the Clouds! 5
Behind me, may my rivals’ land
Be named to fit King David’s curse.6
May sulfur, salt and also flame
Consume the bounty of its earth.
May you not last, O land of foes,
A day past when I leave you!
I have no stake within your midst,
Should you narrow or be widened.
My heart’s desire to wander forth —
Oh, when shall it draw near?
For I’ve been bound between these bulls,
Woe to me for what befalls me!
Woe to all these happy men
Who fail to understand my thoughts!
Woe to me, who dwells amidst,
Who’s tied so tightly to them!
Woe to stubborn Time as well —
How it’s caused me wonder!
Woe to this abode of mine
In which are choked my dreams!
In which I’ve stayed, a man apart,
‘Til I must weigh migration!
My stubborn ways give my words voice —
But Allah knows my faith!
 
The heaven for height, and the earth for depth,
and the heart of kings is unsearchable. (Prov 25:3 KJV)
투고자: SaintMark, 水, 03/01/2018 - 02:44
"Mah Lach Yechida (מה..."의 다른 번역
영어SaintMark
Idioms from "Mah Lach Yechida (מה..."
See also
코멘트